ראשי הסתדרות ההנדסאים לדורותיהם

זלמן הוא האיש שייסד ועמד בראש הסתדרות ההנדסאים מאז היווסדה בשנת 1957, ועד לפרישתו לגמלאות בשנת 1990.

זלמן יזם והקים את מכללת אתגר כבית ההנדסאי והטכנאי ואת הקריה ללימודי הנדסה וטכנולוגיה ומיזמים נוספים. עד היום, אנו מסתכמים במקרים רבים על הסכמי השכר ותנאי עבודה למענם נאבק ועליהם הוא חתום.

גם השגת האוטונומיה להסתדרות ההנדסאים הוא פרי חזונו ויש מי הזוכרים שמושג "תואר הנדסאי" הוא פרי המצאתו, בכוונה להעניק מעמד מיוחד להנדסאים באשר הם.

זלמן היה מנהיג ואדם שדגל לנהוג ביושר, בהגינות ובדבקות למטרה, תוך שימת דגש על עבודת צוות ואווירה משפחתית. בדרך זו הוביל אותנו להישגים גדולים.

המבנה והתשתית היציבה שבנה והקים, אפשרו לנו להמשיך את דרכו לייצוגם ההולם של ההנדסאים והטכנאים בכל ענפי הטכנולוגיה בישראל.

זלמן השאיר אחריו יצירות למופת ומורשת לדורות ומחובתנו לשמור ולהנציח מורשת זו.

שלמה שני, היה בין העובדים הראשונים בקריה למחקר גרעיני בדימונה, (קמ"ג) לאחר שסיים את לימודיו כטכנאי מכונות והתמחה בתחום המטורולוגיה. הקים את ועד ההנדסאים והטכנאים הראשון בקמ"ג ובמקביל, החל להוביל את המאבק לייצוגם הייחודי האוטונומי במקומות העבודה בנגב. בשנת 1988, הגיע שלמה שני להסתדרות ההנדסאים לסייע למזכ"ל דאז זלמן שנקמן ז"ל, בפעילות אירגונית למתן מעמד אוטונומי להסתדרות ההנדסאים, תוך שיתוף פעולה עם הסתדרויות המהנדסים והאקדמאים במח"ר.
עם פרישתו של זלמן שיינקמן ז"ל מתפקידו, החל שלמה שני להקים את המוסדות הנבחרים של הסתדרות ההנדסאים, תוך מתן ייצוג מרבי למקומות העבודה ולקדם את פעילותן במתכונת של שיתוף פעולה לרבות במשאים ומתנים מול משרד האוצר ומעסיקים נוספים.
בשנת 1989, נחתמו עם הסתדרות העובדים כפי שכונתה בזמנו, הסדרי האוטונומיה להסתדרות ההנדסאים, אשר הגדירו חד משמעית את מעמדה הייחודי של הסתדרות ההנדסאים וסמכויותיה הארגוניות והתפעוליות.

בשנת 1995, נחתם ההסכם המשמעותי ביותר בשירות הציבור לציבור ההנדסאים והטכנאים, המכונה הסכם 93-96, שאת המשא ומתן מוביל שלמה שני יחד עם הסתדרויות המהנדסים והאקדמאים במח"ר, לאחר שביתה ממושכת בכל השירות הציבורי.

במסגרת ההסכם, שונה משמעותית שכרם של ההנדסאים והטכנאים, החל משינויי סולם השכר, גמול השתלמות ב', הקמת קרן ידע ועמותה מקצועית נוספת להנדסאים וטכנאים, כחלק מתפישת עולמו של שלמה שני, כי הכשרה מקצועית הינה חלק בלתי נפרד מחיזוק מעמדם המקצועי של ההנדסאים והטכנאים. כמו כן נוסף מענק יובל לוותיקי השירות וגם לגמלאים ניתן מענה בעדכון שכרם.

עם כניסתו של ח"כ עמיר פרץ להסתדרות החדשה, כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי, התמנה שלמה שני לסגן יו"ר האגף וסייע במהלכים למעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, לאחר שקודם לכן, הקים את קופת הגמל לרכיבים שאינם פנסיוניים להנדסאים וטכנאים ולאחר מכן לכל העובדים במגזר הציבורי.

שלמה שני, ראה את האיגוד המקצועי כמקשה אחת של זכויות ושכר עובדים המשולבת עם מכלול שירותי פרט ועל כן הקים את חברת הצרכנות והרווחה "הוט", מתוך מטרה להגדיל את ההכנסה הפנויה של חברי הסתדרות ההנדסאים ולאפשר גם לבני משפחתם ליהנות מכך.

בין היתר, פיתח שלמה שני את שיטת הנקודות, המאפשרת צבירת זכויות של מי שחבר באגודות המקצועיות להנדסאים וטכנאים, מתוך דמי החבר השנתיים המשולמים על ידי המעסיק, על מנת שיוכל לנצלן להשתלמויות מקצועיות בארץ ובחו"ל.

עמיר פרץ, כיו"ר ההסתדרות החדשה, מינה את שלמה שני כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי וכסגנו. בתפקידו כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי, לצד תפקידו כיו"ר הסתדרות ההנדסאים, היה מעורב במאבקים רבים, ביניהם המגמה לקעקע עבודה מאורגנת וליצור שינויים מבניים חד צדדיים בתאגידים ממשלתיים. גולת הכותרת הייתה מאבק "חיפה כימיקליים" והניסיון להביא למעצרו ולהובלתו בפני בית הדין לעבודה,
מאבק שזכה לתמיכה ציבורית בלתי רגילה. כמו כן היה בין מקימי קרן "מעגלים" למתן אופק תעסוקתי חדש למי שנשחק בעבודתו.

עם סיום תפקידו כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי, חזר שלמה שני להסתדרות ההנדסאים, להמשיך בעשייה מבורכת ולבסס את הישגיה בפרט בכל הקשור לשירותי הפרט ולמעמדם המקצועי של חבריה.

לאחר פרישתו מההסתדרות החדשה ובחירתו של יצחק (איציק) שטיינר ז"ל, לתפקיד יו"ר הסתדרות ההנדסאים, ממשיך שלמה שני בפעילותו כמנכ"ל אגודת בית ההנדסי והטכנאי, יו"ר הקריה ללימודי הנדסה וטכנולוגיה, יו"ר קופת הגמל להנדסאים וטכנאים, יו"ר העמותה לקידום ההנדסאי והטכנאי ודירקטור בקרן ההשתלמות להנדסאים וטכנאים.

שטיינר החל את פעילותו הציבורית לאחר שחרורו מצה"ל בוועד עובדי רפא"ל בדירוג המקצ"ט והפך עד מהרה ליושב ראש הוועד. בעת המשבר הגדול ברפא"ל בשנות התשעים, שימש שטיינר כיו"ר וועד הגג של עובדי רפא"ל, במאבק על קיומה של הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, הוביל מהלכים הרי גורל מול שר הביטחון בזמנו, יצחק רבין המנוח, שר האוצר וראש הממשלה, עד שנחתם ההסכם המיוחל שהוביל לתפנית בכל עתידה של רפא"ל לשנים הבאות. את ההסכם אפיין דבר עקרי שהיה חלק מתפישת עולמו של שטיינר, דאגה אין סופית לעובדים אותם ייצג. הסכם הפרישה של רפא"ל, נחשב לאחד ההסכמים ההיסטוריים רבי החשיבות בשינויים מבניים במקומות עבודה.

שטיינר הוביל במשך שנים את מאבקם של עובדי יחידות הסמך של מערכת הביטחון, הופעותיו בפני המוסד לבוררות מוסכמת בשירות הציבורי, היו שלב נוסף במאבקיו למען העובדים אותם ייצג ופסקי הבוררות שנפסקו, הביאו הישגים רבים לעובדי יחידות הסמך במערכת הביטחון.

בשנת 1997, השיב שטיינר בחיוב לפנייתו של שלמה שני, יו"ר הסתדרות ההנדסאים ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי דאז, לפרוש מרפא"ל ולהגיע לתפקיד מזכיר חטיבה בהסתדרות ההנדסאים, על מנת לשמש בעתיד כיו"ר הסתדרות ההנדסאים.

לאחר פרישתו של שלמה שני, נבחר יצחק שטיינר ע"י מרכז הסתדרות ההנדסאים לתפקיד היו"ר תפקיד בו שימש עד לפטירתו. במקביל לתפקידו כיו"ר הסתדרות ההנדסאים, שימש שטיינר כמחזיק תיק מערכת הביטחון באגף לאיגוד מקצועי, תוך שהוא מסתייע בניסיונו רב השנים בפעילותו במערכת הביטחון, לקידום תנאי שכרם ועבודתם של עובדי המערכת בכללם.

יצחק שטיינר היה מעורב אישית בנועם הליכות, ביכולת אנליטית בלתי רגילה ובמקצועיות רבה במשאים ומתנים מאוד משמעותיים לשינויים רדיקלים והפרטות במגזר הציבורי:

– פירוק רשות השידור והקמת תאגיד השידור הציבורי.
– מעבר רפא"ל מיחידת סמך לחברה ממשלתית.
– הסכם ההבראה ותע"ש לקראת הפרטה.
– מאבק כנגד שינויים ארגוניים פוגעניים ביחידות הסמך.
– הסכם השכר ברשויות המקומיות.
– הסכם הלבורנטים- פריצת דרך אמתית בכל הקשור לתנאי העסקתם ושכרם של טכנאי המעבדה במערכת החינוך.
– הסכם הנדסאים ומהנדסים ברשות הכיבוי הארצי.
– מאבק על זכותם של הנדסאים וטכנאים לאייש משרות בשירות הציבורי ובכלל.
– הרחבת השירות לפרט, באמצעות גופי הסמך של הסתדרות ההנדסאים.
– הסכם פנסיה ייחודי להנדסאים וטכנאים.

בשנים האחרונות, שטיינר הקדיש מאמצים רבים לחקיקת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים ולקידומו בעיקר בשירות הציבורי, חוק המהווה פריצת דרך היסטורית רבת משמעות לביסוס והכרה, במעמדם של ההנדסאים והטכנאים במדינת ישראל ובסיועו האישי של ח"כ, היום השר חיים כץ, נחקק החוק האמור ששינה בין לילה את מעמדם של ההנדסאים והטכנאים.

שטיינר, היה אדם, כמו שכינו אותו, איש של אנשים, עניו, בלתי מתנשא מדבר בגובה העיניים. "החדר שלי פתוח" כך אמר תמיד, "איני מסתיר כלום מאף אחד ותמיד אפשר להיכנס אלי בכל שעה". תמיד בנאומיו בפני הציבור, היה קצר ותכליתי מה שלא יבינו בדקה, גם לא יבינו בשעה.